חזרתי

היי, מה שלומך? זאת שוב אני, חזרתי, כן ברחתי ואז פשוט נשבר לי מהכל…. כמו שאתה מכיר אותי תמיד חוזרת. באתי  לבקש ממך יכולת להתגבר, תאפשר את היכולת לעלות מעל העצמי הקטן השבור שלי, שאוכל לראות מלמעלה את ההצגה בה אני משתתפת, ולהכיר אותך הבמאי שיודע את התסריט מתחילתו ועד לסופו.

תן לי הזדמנות לשנות את סוף ההצגה, חייב לשנות, זה גורל כתוב מראש אבל אני יודעת שאפשר גם אחרת, ישנן עוד אפשרויות, שינוי תסריט…., אני רוצה לראות דרך העיניים שלך, אני רוצה להבין את התבונה שלך, תטהר אותי,  ידוע שתבונתך מעל השכל האנושי שלי הקטן והצר.

הלב הקטן, שבור לריסים, אני זוכרת שרמזת לי לפני כמה ימים שצריך לאסוף את הרסיסים ולהדביק אותם חזרה, חלקיק ועוד חלקיק , חלקי הלב השבורים שסובבים אותי, הם תלויים בי, הם מיובשים וחסרים, תעזור לי לאסוף אותם, ללקט אותם, לבנות יחד לב שלם, חזק, שיוכל לעמוד יציב מול תעתועי החיים, אשר אתה מביים אותם….

אתה אוהב אותנו כמו אבא טוב, יותר ממה שאנו מסוגלים לאהוב את ילדנו, אתה נהנה כשאנחנו מסתדרים ועצוב לך כשאנחנו אגואיסטים ולא מצליחים להבין האחד את השני…., כתוב: "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק", אם כן, צריך לעשות כאן מאמץ עבורך, בלי ויתורים, מאמץ מעל החשבונות שלנו, אני יודעת שאתה שווה את זה.

טוב, כמו תמיד אתה יודע להקשיב לבקשות שלי,  אולי תיתן גם לי יכולת כזו להקשיב לאחרים…..

חדל דיבורים ועכשיו למעשים, אנחנו נעשה עוד מאמץ לחיבור החלקים, נתאמץ  ואם זה יעייף אותנו, ניקח כוחות אחד מהשני, בטוח נצליח, לא נאכזב אותך…. ואז תתחיל להרגיש קצת נחת מאיתנו….  חיכית מספיק אבא יקר….